השנה נרתמה ספי ארליך, בעלת הבלוג החיובי way2yellow.blogspot.co.il, לסייע בסיקור של יום מעשים טובים ויצאה עם המצלמה לסיור בין המעשים הטובים והאירועים הפתוחים לקהל הרחב שהתקיימו בתל אביב. התרשמו מחוויותיה בסיפור הבא:
יום מעשים טובים הוא יום שחיכיתי לו הרבה זמן. חיכיתי ליום הזה כדי לראות איך כל זה קורה, וכדי לראות איך העבודה של אנשים רבים מביאה כל כך הרבה אנשים לקחת חלק במשהו כל כך מרגש. אז יצאתי לבקר בכמה מוקדים בתל אביב בהם התקיימו פעילויות יום מעשים טובים.
התחלתי את הבוקר בסניף הבנק שלי, בנק הפועלים בדיזינגוף סנטר בו כל העובדים החלו את יום העבודה הרגיל, קצת לפני שהם יוצאים להתנדב. זה היה נחמד להגיע לבנק ולראות אותם כך, מחייכים בחולצות עם לב.
אחרי שדיברתי קצת עם העובדים והם סיפרו לי על התוכניות שלהם והיכן הם יתנדבו בהמשך היום, נזכרתי שלא הספקתי עדיין לשתות קפה וכי לפני עוד יום ארוך, אז קפצתי לקפה באצ'ו לקפה ומאפה כדי להתעדכן קצת מה קורה במקומות אחרים בארץ ביום מעשים טובים. התמונות החלו לזרום לווטסאפ שלי ועברתי על כולן. ההתרגשות הייתה באוויר. ראיתי המון אנשים מחייכים, שמחים לעשות משהו טוב למען האחר.
אחרי שהעליתי קצת תמונות ל חשבון האינסטגראם של יום מעשים טובים, סיימתי לאכול והמשכתי הלאה, ליעד הבא שלי, מרכז יום לקשיש ברח' רש"י בתל אביב.
במרכז יום לקשיש פגשתי את החבר'ה החמודים מחברת Tracx שהגיעו ללמד את הקשישים איך לגלוש באינטרנט ולהשתמש בטלפונים הניידים. כמה חברים עזרו גם בסידור המקום ובזרוק גרוטאות ישנות שנאגרו במקום. הגשם החל לרדת במפתיע, הרוח נשבה חזק והייתי חייבת להמשיך ליעד הבא. אז הזמנתי מונית של Gett.
אני ולב הקרטון הגדול של יום המעשים הטובים נכנסו פנימה והתחלנו את דרכינו לבית הספר היסודי "תל חי", שם התקיימה פעילות קהילתית מיוחדת בשיתוף משטרת ישראל. הבטיחו לי סוסים ותזמורת ומאוד רציתי כבר להגיע. בזמן הנסיעה יצא לי קצת לדבר עם הנהג הנחמד על מעשים טובים של נהגי מוניות. אבי מיישר, נהג המונית, סיפר שהוא עושה מעשים טובים בעבודה כל הזמן. הוא סיפר על איש מבוגר שעלה עם המון שקיות והוא עזר לו לקחת את הכל עד פתח הבית, איך עזב את המונית לרגע, כדי לעזור אישה מבוגרת להגיע מחוז חפצה, ויתר לבחורה שהיה חסר לה כסף כדי לשלם על הנסיעה והיה לו מטען לטלפון נייד בהישג יד לנוסעי המונית. זה לגמרי מעשה טוב והמון התחשבות. תודה, אבי.
כשהגעתי לבית ספר תל חי חשבתי על זה שלא הייתי בבית ספר כבר די הרבה זמן. התקדמתי אל עבר אולם הספורט והתחלתי לשמוע את המוזיקה מרחוק. כשנכנסתי, ראיתי המון ילדים שרים ואת תזמורת המשטרה מנגנת שירי ילדים. זה היה משמח להימצא בסיטואציה המפתיעה הזאת, גם כי מעולם לא שמעתי את תזמורת המשטרה מנגנת ולא ראיתי מאות ילדים שמחים שרים. הייתי התרגשות באוויר. הם ניגנו את "לעולם בעקבות השמש" ואת השיר הפותח של סדרת הנוער "החממה". הייתה התרגשות גדולה באולם. כולם גם רצו להצטלם עם הלב של יום מעשים טובים, גם השוטרים הנחמדים ממרכז השיטור הקהילתי כפר שם ונווה אליעזר שהגיעו לספר על הילדים על עבודתם כשוטרים בקהילה. מעורבות קהילתית של שוטרים שיכירו את אנשים שהם שומרים עליהם, זה ערך עליון בקמת הקהילה ולכן מעבר לכיף שהיה לכולם, זה גם חשוב.
אחרי כל ההתרגשות ועשרות הצילומים שצילמתי של ילדי בית ספר "תל חי", הייתי צריכה המשיך את היום. אז קפצתי קצת למשרד כדי להוריד תמונות שצילמתי למחשב ולעדכן קצת פוסטים בעמוד הפייסבוק של יום מעשים טובים, אבל האירוע המרכזי של תל אביב עוד היה לפניי.
בשעה 15:00 הגעתי לדיזנגוף סנטר כדי לקחת חלק ולתעד קצת את שדרת היועצים, את הפרויקט המקסים של העמותה לאמנות בקהילה שהזמינה את הציבור ליצרה משותפת של בובות בבושקה שיצאו מהממות ונתרמו לעמותות ואירגונים שונים. אחת מהן עדיין ניצבת בדיזינגוף סנטר ובכל פעם שאני עוברת שם, אני נזכרת ביום הזה וכמה כיף זה היה.
בשעה 18:00 כבר הייתי ממש עייפה ומלאה בהתרגשות מכל היום, אבל מצאתי את עצמי במתחם המדיטציה עם רפיק ידידיה, שהגיע לתת שיעור מדיטציה בהתנדבות. הוא הראה לנו 3 דרכים שונות לשחרר את עצמנו מכל מה שמטריד אותנו להיות רגע אחד לגמרי עם עצמנו. זה היה מרתק, מעורר וממש, מעניין.
אולי זה מרגיש כאילו עבר יום שלם, אבל זה עדיין לא הסוף. אחרי ששתיתי שייק מרענן בדיזינגוף סנטר, יצאתי לבר ה"טנג'יר" לשמוע הרצאה מעוררת השראה של אימי עירון, מנכ"לית ומייסדת אתר הנשים המצליח בישראל, סלונה. היה מעניין להכיר את אימי ולשמוע את סיפור ההקמה של האתר.
השעה הייתה מאוחרת בסוף ההרצאה והייתי ממש עייפה, אך מרוצה, כמו שנהוג לומר. זה היה זמן טוב ללכת הביתה ולנוח. היום המרגש היה מאחוריי. הלכתי הביתה ברגל וחשבתי כמה אנשים לקחו חלק ביום הזה. זה היה מרגש ומתיש ומעניין. הכרתי אנשים חדשים, חברים שיישארו איתי לעוד הרבה זמן. אני רוצה לנוח קצת, אבל לגמרי להמשיך לעשות טוב, כי זה כיף וזה מדבק.
